מסע של פעם בחיים, שייט בין איי פוקלנד, ג'ורג'יה הדרומית ואנטארקטיקה, בין קרחונים ולוויתנים, בין אלפי פינגווינים ופילי ים. בטבע עוצמתי ובתולי שמעטים נגעו בו, בספינה מפנקת וארגון מהמדוייקים והמוקפדים שחוויתי.
נובמבר 2018
עם משה רוזנטל
עם אקו טיולי שטח בהדרכת דנדן בולוטין האחד והיחיד
כן, זה טיול יקר,
כן, זה טיול שצריך זמן בשבילו,
כן, בעיקר מטיילים שם ותיקים בפנסיה,
ולא, אל תחכו עם הטיול לפנסיה (בהנחה שיש לכם את ההזדמנות עכשיו..)
ולא, אין שם דובים, זה בקוטב הצפוני. בדרומי יש פינגווינים
קצת מתוך 4000 התמונות שצילמתי שם..
אז אומרים טיול לאנטארקטיקה, אבל למען ההגינות, נמצאים על יבשת אנטארקטיקה לא יותר מיומיים שלושה,
אך הדרך לשם כל כך מפעימה ומרגשת, וכל יום מביא איתו חוויות חדשות ומראות מיוחדים, שזה ממש שווה את זה!
כמה פרטים וטיפים לעשות סדר:
איך מטיילים?
כל הטיול הוא בשייט, כלומר, שישנים, אוכלים ומבלים את הרוב היום על הספינה (יש כנראה לחלק מהמקומות הקרובים ליבשה, אפשרות להגיע במסוק. לא בדקנו)
יש כמה חברות שמפעילות שייט כזה, אנחנו נסענו עם Quark Expiditions, שהיו מעולים מההתחלה ועד הסוף (פרטים בהמשך), אך ממה שביררנו לפני, רוב הספינות מציעו פחות או יותר אותם מסלולים ותנאים, לפחות על הנייר..
יש כמה סוגים של חדרים/תאי שינה, עם מחיר משתנה לפי הקומה, הגודל והמיקום. בקומות הגבוהות יש חלונות גדולים יותר, והחדרים גדולים יותר, ובקומות התחתונות יש צוהרים והחדרים קטנים יותר. כמה שנשמע שווה יותר לישון בקומות העליונות, צריך לקחת בחשבון, ששם מרגישים את תנודות הספינה יותר. אם אתם רגישים, שווה להיות בחלק האחורי בקומה נמוכה.
בנוסף, שווה לברר אם יש מקלחת או אמבטיה.. התענוג בלהתקלח/ לעשות אמבטיה בים סוער, הוא מעט מפוקפק, ובאמבטיה יש יותר סיכוי להחליק... משהו לחשוב עליו:)
השייט יוצא מאושואיה שבארגנטינה וחוזר לשם
יש 2 סוגי שייט, לפי מה שבדקנו- ארוך שעובר בין איי פוקלנד, ג'ורג'יה הדרומית ואנטארקטיקה- 3 שבועות, והשני קצר יותר - 10 ימים, שהוא בעיקר באנטארקטיקה. כל כמויות הפינגווינים, פילי הים וכו' נמצאים בעיקר בג'ורג'יה הדרומית- לא כדאי לפספס, זאת חוויה בלתי נשכחת!
העונה נמשכת בין נובמבר לפברואר/מרץ, שזה הקיץ בכדור הדרומי. בתחילת העונה החיות עולות ליבשה להמליט / לקנן, ויש הרבה פעילות של חיזור, אך לרובן עוד אין גורים.
מה אוכלים?
מה לא? בספינה (שלנו) היו 3 ארוחות שוות ביום. מארוחת בוקר עם בופה עשיר ושף שמכין לנו חביתות, ועד ארוחת ערב עם תפריט יומי משתנה, יין ומפות לבנות.
בחדר האוכל ישיבה חופשית, מה שמאפשר להתוודע למטיילים האחרים ולפגוש אנשים ממקומות שונים, ולפעמים גם את צוות המדריכים- הזדמנות טובה לצאת מאזור הנוחות ולהכיר אנשים חדשים
בין לבין יש קפה ותה חופשי, ו afternnon tea עם עוגות ועוגיות
האוכל כולו טרי! כן, כן, השאלה הכי נשאלת בטיול היא איך יש חסה טרייה לאורך כל הטיול?!
וכל פעם שחוזרים מהסיור, מחכה לנו שוקו חם !
מה עושים?
בעיקר שטים, ומצלמים.
כשמגיעים לאחד היעדים יש ירידות לחוף פעמיים ביום עם זודיאקים, שהן סירות מגומי עם מנוע, מתאימות לכ-12 אנשים. בסיורים האלו פוגשים את בעלי החיים מקרוב (כמה שאפשר), מסיירים באיים או בין קרחונים ומצלמים מלא מלא.
לפעמים, בשל מזג אויר קשוח לא יורדים, אך החברה משתדלת למצוא מקומות אחרים או זמנים אחרים לרדת בהם מהספינה. צריך לקחת את זה בחשבון ולא להתבאס מאוד.. אין מה לעשות. הם באמת מנסים כי יודעים שזה פעם בחיים, אך עם זאת זהירים שלא לסכן אף אחד.
הסיורים נמשכים בין שעה וחצי ל-3 כאשר לפעמים הם רק סיור בזודיאק, לפעמים רק ירידה לחוף והסתובבות בו, ולפעמים גם וגם במשמרות.
צוות הספינה כולל מדריכים עם תחומי התמחות שונים ומרתקים, ובשעות שלא אוכלים או יורדים לחוף, יש תוכנית מסודרת ומגוונת של הרצאות. אצלינו היתה מומחית לקרח (!) ומומחית לציפורים, וצלמת, ומומחה ללוייתנים, ולהסטוריה ועוד ועוד.
בנוסף, יש גם יוגה, ועוד סדנאות נחמדות של צילום, או בישול או דברים כאלו, וערבים משעשים עם משחקי חברה או סרטים.
ישנן פעילויות אקסטרה בתשלום כמו קיאקים, שכדאי להרשם אליהם מראש. אם יש מקום, מוסיפים אתכם בספינה. ישנה פעילות של שינה בשטח, באנטארקטיקה, באוהל או בבור באדמה. פעילות זאת קיימת רק בטיולים הקצרים לאנטארקטיקה (לפי מה שנאמר לנו).
מה לקחת/ לארוז?
החברה מספקת מעיל חם נגד מים ורוח (שנשאר אצליכם) ומגפי גומי.
בגדים חמים למתחת למעיל- פליזים, בגדים טרמיים וכו'. לימים שאתם משייטים בזודיאק, כדי לקחת בגדים חמים יותר, טרנינג כמכנסיים או משהו כזה, כי יושבים שעה וחצי בחוץ ויכול להיות קר ורוח. לימים שאתם גם הולכים באיים, כדי לקחת בגדים קלים יותר מתחת למעיל, מכנסי טיול וכו', כי אתם יותר פעילים.
בספינה ניתן לעשות כביסה. זה לא זול, אבל אם רוצים לקחת פחות בגדים ולכבס שם, זאת אפשרות
בגדים קלים יותר לספינה. בספינה לפעמים יכול להיות קר, גם בחדרים, לא תמיד ניתן לשלוט על מיזוג האויר, אבל גם יכול להיות חם, כך שכדאי שיהיו בגדים קלים יותר (חמים יהיו לכם בכל מקרה).
נעליים חמות עם סוליות לא מחליקות, לספינה. על הספינה כנראה שלא תסתובבו עם המגפיים שמחלקים, כי הן מגושמים, אבל בכל זאת תצטרכו משהו שלא מחליק, וגם חם מספיק, כשיוצאים למרפסת להתאוורר, לצלם, או סתם לחפש לוויתנים. מאוד מבאס לעמוד על הדק ולהסתכל על לוויתנים כשממש קר לכם ונכנסים פנימה אחרי דקה.
מכנסי סערה להגן עליכם מפני הנטזים, והגשם- זה ממש עוזר להשאר יבשים. חשוב מאוד.
כובע חם, צעיף, כפפות, גרביים טרמיות
תיק קטן חסין למים לירידה בזודיאקים - בו תשימו מצלמה, מים, וכו' (אסור לעשות פיפי וכו' על החוף, כך שעדיף לשתות פחות מים, אבל שיהיה...). כדאי גם שקית הגנה לטלפון, אם אתם מצלמים בטלפון, שתהיה נוחה לשים על הצואר, מבלי שהטלפון ירטב.
מצלמה!! חשוב וכדאי לקחת מצלמה טובה עם זום גדול. למרות שהטלפון (שלי - iPhone:)) מוציא תמונות יפות, כשתראו לוויתן ממרחק, תצטערו שאין לכם מצלמה עם זום ... (יש הרבה אנשים שמביאים ציוד צילום ועדשות וכו'. אם אתם לא צלמים מקצועיים, חשוב להביא משהו שתרגישו איתו בנוח ולא יכביד או ידרוש מכם להחליף עדשות כל הזמן- לשיקולכם עד כמה אתם רוצים להשקיע)
ציוד היקפי לצילום! מכיוון שתצלמו הרבה מאוד תמונות, כדאי להביא גם כרטיס זכרון נוסף, וגם משהו להעביר אליו תמונות שלכם או של אחרים ששיתפו- Hard disc כלשהו וגם מטענים ובטריות ספייר, שלא תתקעו בלי אפשרות לצלם
יש חנות על הספינה שיש בה חלק מהדברים שצריך, אבל לא כדאי לסמוך על זה
מבחינת מחלת ים, גם אם אתם חושבים שאין לכם בעיה, וזאת ספינה גדולה, וכו', מנסיון מר, כדאי לכם לקחת מדבקות ואולי אף כדורים. את מדבקות ניתן להזמין מבתי מרקחת מיוחדים עם מרשם רופא. כדאי להשקיע בזה, זה ממש עוזר. רק לזכור שיכולות להיות תופעות לואי של טשטוש ראיה ויובש בגרון (אני פתאום לא ראיתי טוב מקרוב עם המשקפיים, ורק שהסרתי אותם ראיתי טוב. חשבתי שזה נס.. אבל אלו היו הכדורים:))
ספר / משחקים להעביר את הזמן בשייט. אצלינו היה אינטרנט בתשלום, לא נורא יקר, יחסית ($50 לכל השייט), כך שאפשר היה לקשקש בWhatsapp או לפעמים לגלוש בפייסבוק, אבל שווה לברר לפני. לנו זאת היתה הפתעה טובה, כי נאמר לנו שאין אינטרנט על הספינה:)
המסע שלנו:
אנחנו נסענו בנובמבר 2018, עם קבוצה מישראל, שאורגנה ע"י Eco עם דנדן בולוטין כמדריך. רובה ככולה של הקבוצה היו פנסיונרים ששאלו אותנו כל הזמן מה נעשה עם הזקנים, ואם זה לא יהרוס לנו את היעדים הבאים:)
היינו כ-30 בקבוצה מישראל, כאשר על הספינה כ- 200 מטיילים מכל העולם ומכל הגילאים ועוד 130 אנשי צוות.
אז היה ממש סבבה איתם :) הם היו נחמדים ומעניינים, ולמשה היתה הזדמנות להשוויץ (ולעזור) ביכולות הצילום שלו ב iPhone.
בסופו של יום, לא באמת צריך מדריך כי הכל מאורגן ע"י החברה, אך דנדן, בקוליות שלו, בידע הנרחב, אחרי 10 מסעות לאנטארקטיקה, כולל זה שלקח את שתי בנותיו בספינה מקרטעת בעקבות סר שקלטון, בסיפורים והחוויות שיכולות לקרות רק לו, הוסיף הרבה מאוד להווי ולחוויה.
החברה שאיתה שטנו Quark Expeditions היא חלומו הרטוב של כל מארגן טיולים ומטייל.
הטיסה שלנו הגיע דרך מדריד לבואנוס איירס, ומשם, Quark לוקחת אחריות. בשדה התעופה פגש אותנו נציג שלהם שליווה אותנו לבית המלון. המלון שישנו בו בלילה נשכר על ידם וכלל את כל אנשי המשלחת. המזוודות הגדולות טופלו ונלקחו ישירות לספינה, וחיכו לנו בחדר, מבלי שהיינו צריכים להתעסק עם כלום.
משם טסנו עם מטוס שהוכחר על ידם לאושואיה, בה היו לנו כמה שעות להסתובב, עד שעלינו לספינה. אושואיה עיירה יפה למרגלות הרים מושלגים, רק שכמסורת הספרדית, יש שם סיאסטה בין שתיים לארבע, והרבה מהחנויות היו סגורות :(
בספינה הובילו אותנו לחדר שלנו. בכל מסדרון עם חדרים/תאים יש מישהו/מישהי שדואגים לנקות ולסדר אחרינו, כל היום. כבר לא היה לנו נעים, וביקשנו שלא תסדר עם כל יציאה שלנו מהתא.
בכל חדר ובכל מסדרון ואולם בספינה יש מסך טלויזיה עם התוכנית היומית, מה עושים ומתי, והוא מתעדכן עם כל שינוי בתוכנית.
המלצרים יעילים גם כשיש גלים, מכירים כל אחד ויודעים איזה שתיה אוהב, ואיפה אוהב לשבת.
חילקו אותנו ל-4 קבוצות, כאשר כל קבוצה יורדת לחוף אחת אחרי השניה, וברור מתי להגיע ולאן.
בכל ירידה לחוף, עוברים ב Mud Room בו מאחסנים את המגפיים והמעילים וחגורות ההצלה. מתלבשים ועוברים סריקה שיצאנו. כשחוזרים, עוברים סריקה שוב, לוודא שחזרנו.
ומקבלים שוקו חם:)
השייט נחלק בגדול ל-3 אזורים / איים:
איי פוקלנד:
איי פוקלנד (אלו מהמלחמה) שייכים עכשיו לבריטניה, כך שצריך להחתים דרכון :) (הספינה דואגת לזה).
באיים גרים מעט אנשים, בעיקר בעיר הבירה סטנלי (Stanley).
בסיור שלנו בעיקר ראינו את מושבת האלבטרוסים הענקית ופינגויין הסלעים.
המושבה נמצאת על צוק, לאחר הליכה לא ארוכה מהיכן שהזודיאקים הביאו אותנו.
המראה מהמם, כמויות של אלבטרוסים ענקיים מתעופפים בשמיים ועוד 100 מטיילים מנסים לתפוס אותם במצלמה (בטלפון זה עובד הרבה יותר טוב).
היינו אמורים לסייר גם בעיר, אך התנאים לא התאימו, והירידה לחוף בוטלה.
זאת הפעם הראשונה (והאמת הכמעט אחרונה) שחווינו ביטול של ירידה לחוף.. שהוא ממש מבאס במסע כזה, שלא יחזור כנראה, וכל חוויה ומקום הם באמת ייחודיים ויוצאי דופן... אבל החברה עשתה הרבה מאמצים להסביר לנו למה ושבטיחות מעל הכל והתנאים לא היו מתאימים.
ותכלס, אם לפספס, אז זה את העיר, שאמנם הכי דרומית בעולם, אבל עדיין לא הטבע המיוחד שעוד צפוי לנו בהמשך.
ג'ורגיה הדרומית:
פה חווינו 3 ימים מעלפים בצפייה במושבות של עשרות אלפי, אם לא מאות אלפי פינגווין מלכותי בלהקות אדירות, עם הגורים המתוקים שלהם, בפילי הים האדירים ובאריות הים שנראים כמו שקי שומן שנזרקו על החוף, אך שאלו קמים, לא כדאי להיות בסביבה...
ממש היו צריכים להכריח אותנו לעלות לזודאקים בסוף הסיור, מרוב שהיה קשה לנו להפרד מהמראות המרגשים.
פה התמונות יספרו סיפור טוב יותר מכל מילה
חלק מהסיור הוא גם ב- Grytviken שבה היה תחנה לצייד לוייתנים ומפעל לניצול ועיבוד השומן ומה שהיה צריך מהלוויתנים. כיום נשארו רק שרידים חלודים של המפעל וכמה ספינות נטושות.
חייבת לציין, שלי זה קצת הזכיר את מחנות ההשמדה בפולין, אבל אולי זאת רק אני...
בכפר הקטן יש מוזאון, חנות וכנסיה, ואפילו גרים שם כמה אנשים ששומרים על האיים. בבית הקברות, קבור שקלטון מגלה הארצות שחצה את אנטארקטיקה ולכבודו עורכים טקס קצר ושותים ויסקי:)
כדי לשמר את הסביבה המיוחדת באיי South Georgia, נדרשנו לנקות כל סיב ולכלוך ולחטא את הנעליים והמכנסיים והביגוד שלנו בכל ירידה לחוף וחזרה ממנו. באיים נעשו פעולות ניקוי והשמדה של חולדות ואיילים שהגיעו עם ספינות לאי ופגעו באוכלוסיית בעלי החיים המקומית, וכיום נשמרים מכל משמר להעביר חומרים ביולוגים אל האיים וביניהם.
אנטארקטיקה:
על היבשה עצמה, היינו בעצם כמה דקות... כי באותו יום מזג האויר והים היו גועשים והתנאים לעגינה בחוף היו קשוחים. בכל זאת יצאנו למים, ונתנו לנו כמה דקות להיות על היבשה, כי אחרי הכל, זאת אנטארקטיקה!!
בשאר הימים שטנו עם הזודיאק בין קרחונים כחולים בצורות מעלפות וגדלים בלתי נתפסים, ראינו נמרי ים ופינגווינים -אדלי ואחרים, בין גליישרים אימתניים,
וכן, גם ליד לוויתנים!
בכל פעם שחשבנו שכבר ראינו הכל, ראינו משהו חדש, או שוב התאהבנו בפינגווינים שאי אפשר להפסיק לצלם אותם, או שוב בחיפוש לוויתנים וזנוותיהם.
בדרך:
בדרך בין אי לאי, לא משעמם, יסעורים, אלבטרוסים וציפורים נוספות מלוות את הספינה, שקיעות בצבעי סגול וורוד, קרחונים בצורות וגדלים בלתי נתפסים,
וגולת הכותרת- לוויתנים! מגיחים מדי פעם להשוויץ בזנב, בעוד שצוות הספינה מדווח בכריזה לאן להגיע כדי לצפות בהם (כן, גם לפעמים בשש בבוקר...)
כדאי לזכור- לוויתנים גדולים כמו Humpback, כאשר גבם מתקמר, זה אומר שרוב הסיכויים שהם צוללים ומכינים עצמם לשליחת זנב גדול. אז כשרואים אותם מתקמרים, זה הזמן להכין את האצבע לצילום מהיר של זנב מרהיב.